הערה - תיק זה עסק למעשה במהותם של דיני עשיית העושר על ידי המדינה (כפי שגם באו לידי ביטוי בהנחיות השמאי הממשלתי),  .

 

1. חישוב לפי שטחים ושימושים כלל אינו רלוונטי בנסיבות

1.       נדמה ששורש הטעות של התובעת, כפי שגם בא לידי ביטוי בפסיקה המחוזית העדכנית בעניין ג׳אן[1] אותה ציטטה בסיכומיה, הינו ההנחה המוטעית (מבחינה ״אנליטית ומשפטית״) שיש להקיש ממצב בו לתובעת הייתה אפשרות לעשות שימוש אלטרנטיבי בשטח שנתפס שלא כדין, וכי לכן יש לפצותה בדמי שימוש הנגזרים משווי קרקע מסחרית בגודל דומה לזו התפוסה.
2.       ראשית, אי אפשר להסיק לנסיבות דנן ממקרים אחרים שנדונו בפסיקה, כמו למשל פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין קלקודה[2], שכן שם הסעד היה של ביטול והשבה ואכן ניתן היה לקבוע כי נמנע שימוש אלטרנטיבי מהתובעת בקרקע שבמחלוקת (שהייתה חוזרת לחזקתה).
3.       יתרה מזו, כאן גם לא עסקינן בנסיבות בהן התובעת טוענת שמדובר בקרקע חקלאית אשר השימוש בה למלאכה ניתן היה, מבחינה מעשית, להסדרה על ידי הנתבע (למעשה היא טענה בכתב התביעה שזה לא המצב), אלא בנסיבות חריגות שבהן היא אפילו לא טענה להריסת המבנה בו נעשה שימוש (כתב התביעה עצמו אישר שהמבנה הוקם לצרכים מותרים לפני שנים רבות).
4.       שנית, בפסק הדין בעניין קלקודה עצמו (שעסק בפעילות בהיקף כספי של מיליונים רבים) צוין, כי לא הייתה מחלוקת עקרונית בנוגע לאופן חישוב דמי השימוש (באחוזים משווי הקרקע), ויוער בהקשר זה כי ההחלטה לחייב בשיעור של 5% או 6% אינה ״טענה שמאית מובהקת״ (כפי שסבר בית המשפט בעניין ג׳אן) וראיה ברורה לכך הינה שהשמאית מטעם התובעת כאן כלל לא התייחסה לעניין זה בחוות דעתה (אלא העדה הגב׳ מילס).
5.       יתרה מזו, גם בנוגע ל- ״רווח היזמי״, לגביו אכן צוין בעניין קלקודה כי  הייתה מחלוקת ונקבע שם לבסוף כי יש לשלמו, בית המשפט העליון עצמו מצא לאבחן את פסיקתו ממקרים אחרים שנדונו בפסיקה, כגון כאשר לא היה נימוק לקביעה בדבר החיוב, כפי שהוכח שגם קרה במקרה דנן (השמאית אישרה את האמור בחקירתה-----).
6.       שלישית, בנסיבות המיוחדות דנן  הוכח, כי ----- אלא היו קיימים זה מכבר.
7.       מעיון בראיות ובחקירות בית המשפט יכול להתרשם, כי ממש לא מדובר בנסיבות של שימוש ״הדוק״ להשכרה או שימוש מסחרי רחב היקף תוך בניה לא חוקית, שבהן דנה הפסיקה במקרים אחרים, ודי בהקשר זה לצטט את תשובות העדים מהפרוטוקולים :

פ ע 6 ---

8.       לכן, אי אפשר גם (מבחינה ״אנליטית ומשפטית״), לטעון כי אם לא הוכח שמרבית השימוש בקרקע היה לצרכי חקלאות אז כולו היה לצרכי תעשייה ומסחר, ולו מהסיבה הפשוטה שייתכן (כפי שקרה כאן) שהשטח פשוט היה קיים מראש בחזקת הנתבע והוא נותר עזוב ללא שימוש וצורך כלשהו.
9.       לכן, אי אפשר גם להתבסס על ההנחה (המוטעית) לפיה הנתבע היה שוכר ״שטח באזור תעשייה״, ולא רק מפני שבפועל הדבר לא נעשה (אלא נעשה שימוש ״זול״ יותר בחצר אחורית במושב)  אלא גם מפני שהוכח שלא היה לנתבע הספציפי מעולם צורך שכזה, וכי הפעם היחידה בה הנתבע שכר מקום היה בתוך --------.
10.   לכן, מה שרלוונטי כאן (לכל שמאי או מומחה) הינו, לכל היותר, העושר שעשה הנתבע הספציפי בגין השימוש האסור שעשה, אם עשה, והתובעת לא בכדי לא הביאה ולא בקשה מהתובע נתונים כדי לחלוק על הסכומים (------ דולר) שהוכח שהם הסכומים אותם שילם בעבר, והם, לכל היותר, משקפים את צרכיו ו- ״התעשרותו״ הספציפית. גם הטענה לפיה חלפו מספר שנים אינה רלוונטית, בהיעדר נתון סותר, זאת גם כפי שטענה, למעשה, עדת התביעה הגב׳ ----- (טענה שיש ״לשערך״ את הסכומים – פ׳ ע׳ ------
11.   ברור גם שבפני כל מומחה שימונה מטעם בית המשפט, אם ימונה, לא יעמדו נתונים אחרים, וכי הוא לא יוכל לטעון ולנמק מחדש בעניין ״רווח יזמי״ או בכל עניין אחר בו התובעת כשלה.
12.   ויובהר- התובעת כשלה: מלבד זאת שהוגשה חוות דעת ישנה ולא ערוכה כדין, השמאית עצמה אישרה שחוות הדעת מתיייחסת ל-״שימוש מיטבי״ ולא ל-״שימוש בפועל״, כפי שהונחתה והבינה שעליה לעשות, ובניגוד מפורש להנחיות השמאי הממשלתי כאשר מדובר בקרקע בייעוד חקלאי. גם העדה האמונה על חישוב דמי השימוש וקביעת האחוזים לא הציגה שום החלטה התומכת בתחשיב שהוגש על ידה ואשר אותו התברר בנוסף שאותו היא גם לא ערכה ולא בדקה.
13.   לכן, בכל הכבוד, בית המשפט הנכבד יתבקש ל-----

1. התייחסות לכל טענות התובעת בסיכומיה

פרק ״מבוא - הפלוגתאות״

14.   כתב התביעה של התובעת הינו בעיקרו לתשלום דמי שימוש ומשכך, בהתאם למסמכים שצורפו לו ואשר על פיהם בלבד נוסחו וכומתו עילות התביעה כנדרש על פי התקנות, אזי המבנה לגביו נטען בתביעה כי נעשה בו שימוש הינו בשטח --- מ״ר (ולא בשטח --- מ״ר  – ואין פלוגתא אחרת בנושא). כמו-כן, אין שום פלוגתא בנוגע למבנה הנוסף שנטען בעלמא כי הוא משמש כמשרד (שכן הנספחים האמורים היוצרים את עילת התביעה כנדרש כלל לא מתייחסים אליו).
15.   אין גם שום בסיס לטענה לפיה יש לחייב את הנתבעים בדמי שימוש לפי תחשיב התביעה עד למועד הגשת הסיכומים, שכן הנתבעת לא בקשה לתקן את כתב התביעה בשנית וגם הפקח שנשלח שוב (ביוזמת בית המשפט) טען כבר בחודש מאי 2021 בדו״ח הפיקוח שהוגש לתיק ש״מרבית האחסנה״ כבר פונה מהשטח וכן שהמשך הפינוי מתבצע על ידי הנתבע.
16.   לכן, וגם בשים לב שלא קדמה לתביעה דנן שום דרישת תשלום קונקרטית וכי לאחר שהוגשה התביעה הכספית המוגזמת אין חולק שהנתבע החל לפנות את הפסולת/ציוד מהשטח כבר לפני שנים, אזי ככל שהנתבעת טוענת שנותר ציוד/פסולת בהיקף משמעותי ובר חיוב היה עליה לבקש לתקן את תביעתה, להגיש ראיות מעודכנות (לשנת 2---), ולאפשר לנתבעים להתמודד עם הטענות. הנתבעים לא צריכים לממן את עלויות התביעה ולשלם עבור מומחים מודדים וכיו״ב.
17.   גם מחקירות העדים בדיון ההוכחות עולה שלא נותר ציוד משמעותי ---. גם פסיקת בית המשפט העליון אליה מפנה התובעת ממש לא קבעה את מה שהתובעת טוענת ונדמה שהתובעת לא הבינה את לשון ההחלטה שם. העובדה שהתובעת לא משלמת אגרה לא מאפשרת לה לדלג מעל סדרי דין ונטלי הוכחה.

פרק ״נטל ההוכחה״

18.   נטל ההוכחה מוטל, כמובן, על התובעת והנתבעים הבהירו זאת בפרק א׳ לכתב ההגנה.
19.   מבלי לגרוע באמור לעיל, יצוין כי גם על פי כתב התביעה עצמו המבנה לא נבנה לצורך המסגרייה  (בהתאם גם לא התבקש צו הריסה) ושטח הנחלה אף הוא לא הושכר/נתפס לצרכים אלה אלא ניתן לנתבעים לפני שנים רבות. לכן, אין לשטחים הללו דבר עם עילות התביעה.
20.   כמו-כן, התובעת ביצעה מדידות גם באמצעות פקח שנכנס למבנה ואף אחד מעולם לא מנע ממנה לעשות כן.
21.   כפי שיפורט להלן, הנתבעים הביאו גם הביאו ראיות ועדויות לכך שרוב שטח המבנה לא משמש למסגרייה, לרבות ראיות שהתובעת ביקשה מהם במסגרת גילוי מסמכים.

פרק ״ראיות התובעת״

22.   כפי שיפורט להלן, התובעת כשלה לחלוטין בראיותיה ולכן היא גם ניסתה להרחיב חזית באופן אסור בסיכומיה.
23.   ראשית, יש להבהיר, כי השימוש במבנה המכונה ״משרד ---״ אינו במסגרת הפלוגתאות שכן התובעת לא בקשה בגינו שום סעד בתביעתה – לא תשלום ״דמי שימוש״ ולא סעד של פינוי. יובהר, למעלה מן הנדרש, כי מדובר במשרד אישי של הנתבע 1. משכך, בית המשפט הנכבד מתבקש להתעלם מהנטען בסעיף 6.5 לסיכומי התובעת המהווה הרחבת חזית אסורה וסעד כספי שלא נתבע.
24.   שנית, תביעתה המקורית של התובעת מתייחסת למבנה בגודל ---מ״ר בלבד (ולא ---מ״ר) וזאת גם כפי שעלה מדו״חות הפיקוח וחוות הדעת אותה צרפה התובעת לתביעתה. היא גם מאשרת שבמסגרת מדידה עדכנית בלייזר מצא הפקח מטעמה את גודל המבנה כ- --- מ״ר.
25.   שלישית, אין גם שום בסיס להנחה בסעיף 6.5 לסיכומי התובעת לפיה רק --- מ״ר שמשו ל-״אחסנת הטרקטור״ וזאת גם, אך לא רק, מפני שהפקח מטעמה אישר בחקירתו שמצא יריעה המחלקת את המבנה לשניים, כאשר אין חולק שחלק אחד לא היה בשימוש למסגרייה, אלא שלדידו על מנת ״לבטל״ חלק מהמבנה נדרש הנתבע להקים קיר ״גבס״, ולא מספיקה יריעה.
26.   ברור ופשוט שאם אכן היה מדובר בשטח של ״--- מ״ר״, כפי שככל הנראה החליט כעת ב״כ התובעת, לא היה בכלל טעם בהקמת קיר גבס חוצץ. כמו-כן, לא הוצג לדרישה זו של הפקח שום בסיס בדין או בפסיקה, ובמיוחד, כאמור, בשים לב לכך שהתובעת עצמה טענה שהמבנה נבנה לפני שנים רבות ולא לצורך המסגרייה, וכאשר היא גם לא טוענת לצו הריסה.
27.   אם לא די באמור, אזי התובעת עצמה, אשר ידעה ששטח המבנה אינו רלוונטי בהכרח בנסיבות הספציפיות, וככל הנראה ידעה מהן החובות המוטלות עליה, ביקשה מהנתבעים במסגרת גילוי מסמכים (לרבות בקשה לצו שהוגשה בתיק זה ביום----), את נתוני הארנונה של הנכס. על פי נתונים אלה --- מ״ר ולא יותר מהמבנה מוקצים לשימוש ״מלאכה״.
28.   גם אם קיים שופט מסוים שסבור שהדבר אינו רלוונטי, הרי שאי אפשר להתעלם מהעובדה שהתובעת עצמה סברה שהדבר מאוד רלוונטי. אם התובעת רצתה באמת לחלוק על הנתון הנ״ל, שנמסר לה לבקשתה, יכלה להורות למודד מטעמה, אשר ביצע מדידה במבנה ממש סמוך לאחר קבלת הנתונים הנ״ל (במסגרת מקצה שיפורים), לבצע מדידה מדויקת של שני החלקים הנפרדים, ולו למען הזהירות. התובעת בחרה שלא לעשות כך, ולא בכדי. התובעת גם כלל לא טרחה לבצע מדידה אחרת לפני הגשת התביעה (בנוגע לשנים קודמות), כפי שהבהיר בחקירתו הפקח מטעמה (פ ע 11 ש 14). בית המשפט עצמו (מותב נכבד זה) גם יכול גם להניח שהסיבה שניתנה הסכמת הנתבעים מלכתחילה ל- ״הסדר הדיוני״ שהציע בית המשפט הייתה ההנחה שהמודד יעדכן את ״מדידותיו״, ולא יתעלם ממה שהוא רואה בביקור.
29.   אם לא די באמור אז גם לא נסתרה אף אחת מהעדויות מטעם הנתבעים, אשר לפיהן רוב שטח המבנה לא נחוץ לצרכי פעילות הנתבע כמסגר וגם לא נעשה בו שימוש. בהקשר זה ראה סעיף 5 לתצהיר העד ---, סעיף 9 לתצהיר העד ---, וגם סעיף 21 לתצהיר ---. עדויות אלה לא נסתרו בשום צורה בחקירות הנגדיות (הצגת תמונות, מומחה שיעיד על אופי ה״ציוד״ המצולם וכד׳). מלבד המצוטט בסעיפים --- לעיל, די להביא בהקשר זה גם את שאלות ותשובות הנתבע בחקירתו בפ ע׳ 16 ש׳ 14:

---

30.   הוא הדבר גם בנוגע לשטח ה- ״אחסנה הפתוחה״ אשר גם לגביו כשלה התובעת בהבאת ראיותיה.
31.   בתחילה התובעת הגישה תביעה על ״דרך הסתם״ לפיה הנתבע (והעובד שלו) משתמש בלא פחות מ – ---מ״ר! לצרכי אחסנה, וזאת אך ורק מפני שהשטח שהוקצה לנתבע (או הוריו) לפני עשרות שנים הינו השטח הנ״ל! בהקשר זה יוער, כי אפילו השמאית מטעם התובעת הזדרזה להבהיר כי היא לא אחראית על המדידות וכי נקודת המוצא שלה הייתה כי הנתבעים משתמשים בכל ---- מ״ר לצרכי אחסנה – פ ע׳ 8 ש׳ 36)!
32.   כאמור, בשל חוסר הסבירות הנ״ל נשלח הפקח לעשות מדידה  ואז פתאום עדכן את מדידתו ל – --- מ״ר (בערך 20%) אלא שטען כי הפער נובע מציוד שפונה. עם זאת כאשר נחקר לא ידע להגיד איזה ציוד ״פונה״ ו-״אישר״ למעשה שמדובר בפסולת. פ ע ---
33.   גם כאן, שום דבר לא מנע מהנתבעת להעיד מומחה בנושא (שיעיד על ״הציוד״) או לבצע מדידות לפני הגשת התביעה, או לבקש מהתובע נתונים אודות מלאי. כמו-כן, עדות הנתבע לפיה כל ה״ציוד״ שנטען שפונה היה פסולת לא נסתרה בשום צורה והוא לא נחקר על טענה זו כמו גם על הצהרתו כי הוא לא שילם ולא משלם על אחסנה במקום אחר, כך שברור שהציוד לא נעלם מעצמו. גם בהקשר זה יכלה התובעת, אם רצתה לסתור, לבקש מסמכים מהנתבע.
34.   אין גם שום ממש בטענות התובעת לפיהן בית המשפט ישמש כ -״מודד״ עצמאי עבורה, על בסיס התמונות, וגם לגופו של עניין מכל התמונות שצירפה (שיש להניח כי הן סלקטיביות) ניתן להיווכח שהשטחים מנוצלים רק בחלקם וכי המקום לא נחזה כמפעל מסודר אלא מונחות ערימות פסולת וחלודה שכלבים מסתובבים בינן. הפקח עצמו גם אישר שהוא לא פענח את ״תצלומי האוויר״ (פ׳ ע׳ 12 ש׳ 28).
35.   לכל האמור יש להוסיף שהתובעת לא פנתה למי מהנתבעים בדרישה כספית קונקרטית עבור שימוש כזה או אחר (ואין על כך מחלוקת), וכן שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר שבע שנים לאחר שהתובעת גילתה לטענתה את ההפרה. לנקודה חשובה זו שלוש השלכות עיקריות:
    1.           ראשית, הנתבע טוען, כי לא היה מוכן לשלם את הסכומים האמורים עבור השטחים האמורים, כך שאם היו פונים אליו בדרישת תשלום קונקרטית הוא לא  היה ״מתפרש״ על שום שטח ומפנה/מצמצם כל ציוד אם היה. ממילא, ובשים לב כאמור שעסקינן בתביעה לעשיית עושר, ולא בנזק בגין מניעת שימוש מיטבי אלטרנטיבי, אזי התובעת לא הוכיחה בשום צורה שלנתבע היה צורך ממשי בכל השטחים שלטענתה הונח בהם ״ציוד״, גם אם אכן הונח.
    2.           שנית, לאור מחדלי התובעת האמורים ברור שיש לזקוף כל ספק ראייתי בעניין לחובתה (ולא להעניש את הנתבע שלא תיעד/שמר מחמת הספק), מה גם שהיא בעצמה טענה ש ״הציוד״ פונה סמוך לאחר הגשת התביעה.
    3.           שלישית, בנסיבות דנן (שכאמור, אינן דומות למקרים אחרים שנדונו בפסיקה) לנתבעים היה אינטרס הסתמכות ולא הוגן לחייב אותם כעת בסכומים מצטברים אסטרונומיים עבור שימוש אחורה, בפרט במקרה של ספק.

פרק – ״שטח האחסנה כולל גם שטח תפעולי, גישה ותמרון״

36.   בית המשפט הנכבד מופנה – ״מבחינה אנליטית ומשפטית״ – לכל האמור בפרק ב׳ לעיל. ככל הנראה טעות התובעת הינה בהנחה לפיה נמנע ממנה שימוש אלטרנטיבי בקרקע, אולם הדבר לא רלוונטי בנסיבות דנן. כמו-כן, כאשר עסק מסוים בונה צימרים או משכיר שטחים למפעלים ניתן להניח שאכן היה צורך בכל השטח ש-״נתפס״/נבנה באיסור, ואז הנטל להוכיח אחרת עובר לנתבע. בנסיבות אלה של פעילות מסחרית רחבת היקף (מפעלים) ניתן גם להניח שאכן יש צורך בקיומו של שטח תפעולי שישמש את עובדי התפעול, מחסנאים נותני השירות וכד׳.
37.   בנסיבות דנן, ומבלי לגרוע בכל האמור בפרק לעיל (לרבות עדכון המדידות/ביצוע מדידה יחידה), התובעת לא טרחה להביא שום ראיה לצורך ספציפי בשטחים שאינם שימוש לאחסנה לשיטתה, וזאת מלבד העובדה – הלא קשורה - שמדובר בשטח שהוקצה לפני עשרות שנים להורי הנתבע.
38.   אי אפשר לטעון ש- ״הלך החבל אחרי הדלי״ מהסיבה שהחבל לא קשור לדלי בשום נימוק הגיוני. גם הפקח אישר בחקירתו שאין לו שום ״פרמטר״ לקביעה איזה גודל שטח יש לייחס כשטח נלווה בנוסף לשטח האחסנה הנטען (פ ע׳ 12 ש 21: ״ש. יש לך פרמטר בשביל שטח כינוס, והאם יש שטח תפעולי? האם אין חלק מיותר? ת. אין לזה מפתח״).
39.   יתרה מזו, בשום אחת מהתמונות הסלקטיביות שהתובעת צרפה לא רואים פעילות תפעולית של משאיות ומלגזות (מהסיבה שלא עסקינן ב״מפעל״), וכל שיש לתובעת הינה ההנחה לפיה הציוד ״לא נפל משמיים״. כמובן שבטענה/ הנחה זו אין לסתור את טענות הנתבע לפיה מדובר בפסולת שהונחה ונצברה משך שנים רבות ואשר לא הייתה לו סיבה לפנותה. גם אם משאית נכנסה (ויצאה) בעבר לשטח העזוב לשם הנחת הפסולת/ציוד אין הדבר עושה את השטח לשטח תפעולי/כינוס, בוודאי לא כזה ובהיקף גדול וקונקרטי שלפיו הנתבע ישלם עבורו דמי שכירות. במילים אחרות: יש להניח שאותה משאית גם נסעה בכבישים בינעירוניים בדרך להנחת הציוד והדבר לא אומר שהנתבע עשה בשטחים/כבישים אלה שימוש כשטח תפעולי.

פרק – ״ראיות הנתבעים (או למעשה היעדר הראיות מטעם הנתבעים)״

40.   כפי שיפורט להלן, הנתבעים לא מנעו מבית המשפט הנכבד או מהתובעת שום ראיה, ובכל הכבוד לא מוטלת עליהם החובה לשלם כספים עבור ״הוכחת״ תביעת התובעת, בטח לא בצורה ובעיתוי בו הוגשה.
41.   ביחס לסעיף 13 הרי שהנתבעים הציגו את מדידת המועצה (----0 מ״ר), הביאו שלושה עדים שונים, וגם איפשרו למודד מטעם התובעת למדוד כאוות נפשו בתוך המבנה. הנתבעים אכן לא צילמו/שמרו תמונות מהעבר, אולם זאת בשל השיהוי בהגשת התביעה. כמו-כן, אין לנתבעים שום חובה לשלם כספים נוספים וברור גם כי לא היה ערך בהצגת תמונה מסוימת או מדידה מסוימת מפני שאז הנתבעת הייתה טוענת שמדובר במצב לא משקף. יוזכר כי הפקח בעצמו לא בחר לבצע מדידות של שני החלקים במבנה מפני שלטענתו נדרש ״קיר גבס״.
42.   ביחס לסעיף 14, כאמור הנתבע לא ידע שעליו לתעד בשנים עברו (ועל פי הפסיקה יש לזקוף זאת לחובת התובעת והשיהוי בו נקטה) וכמו-כן, יש להניח שהתמונות שהציגה הנתבעת הינן סלקטיביות ובכל אופן גם הן לא לוו בחוות דעת/מדידה מתאימה וככל שניתן להסיק מהצגתן אז דווקא על נכונות טענות הנתבעים בנושא.
43.   ביחס לסעיף 15, כאמור הנתבעים והעדים מטעמם העידו שרוב שטח המבנה לא שימש למסגרייה וחלק קטן מהשטח לשימוש פסולת, וגם צרפו לבקשת הנתבעת את שוברי הארנונה. עדויות אלה לא נסתרו בשום צורה ועל התובעת הייתה מוטלת החובה למדוד את השימושים בתוך המבנה ומחוצה לו באופן מדויק ותוך הצגת פרמטרים ולא לדבוק בשיטת ה״חבל והדלי״ שאינה רלוונטית בנסיבות.
44.   ביחס לסעיפים 16 ו- 17, יובהר כי הנתבעים ממש לא טענו כי הם פינו פסולת בהיקף של ---- אלא בהיקף קטן בהרבה. הנתבעים הצהירו כי המתכות שצולמו הינן פסולת וכי הם לא שילמו ולא משלמים עבור האחסנה במקום אחר (אין גם ״חשבונית״ עבור הפינוי ולא ברור כיצד הדבר היה מסייע לתובעת). כל עדויות הנתבעים בנושא (בעיקר הנתבע 1 והעובד שלו) לא נסתרו בשום צורה ואופן, הם מעולם לא סירבו למתן מסמך כלשהו, וככל שהתובעת טוענת שמדובר בציוד אשר היה לנתבעים צורך באחסנתו היא צריכה לפרט מהו אותו ״ציוד״ (להביא מומחה שיתייחס לתמונות – והשמאית הבהירה כי היא הסתמכה אך ורק על נתונים מהפקח ולא על התמונות פ ע 7 21, פ ע 8 30) וגם להסביר את העובדה שהוא לא נמצא שם כיום. היא לא עשתה את שניהם.
45.   ביחס לסעיפים 18 – 19, מוטב היה לתובעת שהטענה כלל לא הייתה נטענת. התובעת התרשלה וכל שהוכיחה היא משלוח מכתב אחד לנתבע 1 לפני שנים רבות שגם בו לא פורטו היקף השימושים בפועל שנטען שהנתבע עשה ובוודאי לא פורטה כל דרישה כספית אשר הייתה גורמת לנתבע לכלכל צעדיו בנושא. התובעת לא הסבירה בשום שלב מדוע המתינה כשבע שנים עד להגשת התביעה על כל הסכומים רטרואקטיביים אחורה, בתוספת ריבית והצמדה, כשהיא מציבה את הנתבע מול סכום תביעה אסטרונומי וללא אפשרות להתגונן בנוגע לפעילותו בשנים שבעבר.
46.   די לציין שהסכום שהתובעת דרשה מהנתבע הינו בקירוב הסכום בו יכול היה (אם לא הייתה מניעה תכנונית) לרכוש את כל השטחים (גם אלה בהם לא עשה שימוש) מהתובעת וזאת לצמיתות וגם על פי הערכת השווי שלה (91% משווי הקרקע ללא רווח יזמי כאמור גם בפ׳ ע׳ 13 ש 29).
47.   הוא הדבר ביחס לתקופות השימוש, כאשר ברור כי היו תקופות בהן יש להניח שימוש מופחת (מלחמה, קורונה וכד׳) ובכל אופן יובהר, כי התביעה מתייחסת רק לחודש ----3 ואילך, ואין לאפשר לתובעת להרחיב חזית/סעדים כעת.

2. סיכום ונקודות אליהן התובעת לא התייחסה

48.   לעיל ניתנה התייחסות לטענות התובעת, סעיף סעיף לפי סיכומיה, ואותה מתבקש בית המשפט הנכבד לקרוא בעיון למול הסעיף המתאים. להלן סיכום עיקרי הדברים ונקודות נוספות אליהן לא ניתנה התייחסות:

״שורש הטעות״

49.   שורש הטעות של התובעת, בתביעתה, הינו הנחת ״השימוש האלטרנטיבי״ או ״השימוש המיטבי״ שהיא אינה רלוונטית כלל בנסיבות. התובעת ככל הנראה בקשה להסתמך על מקרים אחרים, שונים בתכלית והיקף, וזאת גם לעניין נטלי הראיה, וממילא לא הוכיחה תביעתה.
50.   חיזוק לאמור ניתן למצוא גם בכתב התביעה המקורי שהוגש בהליך זה בטעות. כזכור, כתב התביעה המקורי מאוד דומה אולם הוא מתייחס בכלל לבניית צימרים. ככל הנראה התובעת סבורה שהיא יכולה להגיש תביעות ״סתמיות״ כנגד כל שימוש חורג בנחלות, במועד בו היא רוצה, ולהפוך את כל נטלי הראיה וההוכחה. בהקשר זה די להביא את דברי השמאית מטעם התובעת בחקירתה (פ ע׳ 9 ש 14: ״ש. אם זה עסק של עובד אחד או רב בריח? ת. לא נוהגת לשאול כמה עובדים יש זה לא רלוונטי לשומה שלי״).

היקף השימוש בפועל

51.   לא הוכחה שום פעילות מסחרית רחבת היקף ויש לקבוע כי הנתבע פעל בכל הזמנים, יחד עם ע_______
52.   לכן, בנסיבות דנן, מה שרלוונטי אינו שטחים מסחריים של אולמות אירועים אלא הסכום אותו היה הנתבע מוכן בפועל לשלם עבור השימוש הנטען, וסכום זה לא יכול לעלות על הסך של_______- דולר לחודש אותו שילם בעבר עבור שימוש בהיקף הספורדי והלא ״מפעלי״ המשקף את פעילותו (שימוש אצל השכן או בחצר בית ספר).
53.   התובעת בכל אופן כשלה לחלוטין בהוכחת השימוש שנטען שהנתבעת 2 עשתה (שהיא גם לא ברת רשות בנחלה), ונדמה שהיא אף זנחה זאת בסיכומיה ומשכך יש לדחות את התביעה נגדה תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט.

השטחים

54.   מבלי לגרוע באמור, התובעת גם ממילא כשלה בהוכחת השטחים הנטענים בהם נעשה שימוש. בכל הנוגע לשטח המבנה:
    1.           למרות שלא מדובר במבנה שנבנה בשנים באחרונות לצרכי פעילות הנתבע כ--- ולמרות שניתנה לתובעת גישה מלאה, התובעת סברה שאין לה שום צורך במדידה פנימית של המבנה וכי ״הלך החבל אחר הדלי״.
    2.           התובעת גם התעלמה מהמדידה הפנימית של המועצה את המבנה לצרכי סיווג הארנונה, וזאת למרות שהיא זו שביקשה את הנתונים. אי אפשר לדרוש מסמך ״רלוונטי״ ולהשתמש בו רק אם הוא תומך בטענתך ולהתעלם ממנו אחרת.
    3.           גם אף לא אחת מעדויות שלושת העדים מטעם הנתבעים, בנושא זה, לפיהן רוב שטח המבנה לא מנוצל לצרכי המסגרייה, לא נסתרו.
    4.           לכן, יש לקבוע כי הנתבע עשה שימוש של לכל היותר ב- ---- מ״ר לצרכי המסגרייה (לצורך פעילותו החלקית והקטנה).
55.   בכל הנוגע לשטח הפתוח:
    1.           למרות שלא מדובר בשטח שנתפס/הושכר לצרכי פעילות הנתבע כ---ולמרות שניתנה לתובעת גישה מלאה, התובעת סברה שאין לה שום צורך במדידת השימושים הנטענים בחצר וכי ״הלך החבל אחר הדלי״. היא גם לא סברה שהיא צריכה להציג איזשהו פרמטר שיקשור חלק מהשטחים הריקים לאלה שכביכול נעשה בהם שימוש אלא סברה ש ״הלך החבל אחר הדלי״, וכי יש לקבוע שכל השטח הנוסף שהוקצה להוריו של הנתבע לפני עשרות שנים הינו שטח ״כינוס ותפעול״.
    2.           במדידה מחודש מאי 2021 – שהיא למעשה היחידה שביצעה התובעת, לאחר הגשת התביעה (בשיהוי) וגם לפניה - מצא הפקח מטעמה שמדובר ב ----0 מ״ר. עם זאת, על פי שאלת/הבהרת ב״כ התובעת ענה הפקח כי להתרשמותו היה ״ציוד״ שפונה וכי הוא לא היה בגדר פסולת. טענה אחרונה זו, נסתרה, כאמור, בחקירה כאשר התובעת לא ידעה להצביע על ציוד מסוים (כעולה מהתמונות) ולא סתרה את עדויות הנתבעים בנושא וכאשר גם הפקח מטעמה הבהיר כי הוא לא יכול לומר שלא מדובר בפסולת.
    3.           לכן, התובעת לא הצליחה להצביע על התעשרות הנובעת משימוש בעל ערך בשטח ה״אחסנה״ וכל היותר יש לקבוע כי נעשתה אחסנת פסולת בשטח של ---00 מ״ר לכל היותר, שהיא המדידה היחידה שנעשתה.
    4.           יודגש לעניין זה, כי התובעת לא הציגה שום עדות מומחה שתצביע שהמתכת שאוחסנה מחוץ למבנה לא הייתה בגדר פסולת וכן לא הציגה שום מדידה מלבד מדידת ה- ---- מ״ר הנ״ל שנעשתה ביוזמת בית המשפט (השטח של ---- מ״ר אינו רלוונטי כמו ששטח כביש 6 אינו רלוונטי).
    5.           מנגד עדויות הנתבעים לא נסתרו בהקשר זה, באמצעות הצגת ושאלות קונקרטיות על תמונות או גילוי מסמכים כל דרך אחרת. חרף זאת סברה התובעת שבית המשפט יפענח את התמונות הנטענות ויאמוד את השימושים.

נסיבות מקלות ונטלי ראיה

56.   לא נסתרו טענת הנתבע לפיהן נמנעה ממנו האפשרות לבחון אפשרות להסדרת שימושים בהסכמה, כפי שהתובעת אפשרה לאחרים, וזאת בשל מניעות תכנון הקשורות למועצה. הנתבעים צרפו ראיות בנושא גם לכתב ההגנה, גם במענה לדרישת גילוי ועיון במסמכים, וגם עדויות הנתבע והעד מטעמו שהינו האדם האחראי על ההסדרה מטעם המועצה – כלל לא נסתרו. אם הייתה אפשרות שכזו, בזמן אמת, יכל הנתבע להוכיח את הצורך בשימוש מופחת וחלקי. דרישת התובעת כעת בתביעתה לתשלום דמי שימוש בשווי השווה לכזה שנדרש ל״רכישת״ קרקע לצרכי מסחר ובגודל מקסימלי, אינה הוגנת.
57.   גם העובדה שהתובעת המתינה כשבע שנים עם תביעתה, מבלי שקדמה לכך דרישת תשלום קונקרטית, פגעה בנתבע, כפי שהמציאות לאחר הגשת התביעה הוכיחה ---
58.   בנוסף, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהנתבעים עשו גם שימוש חקלאי ---- בכל השטחים האמורים, וגם אם בית המשפט יגיע למסקנה שזה לא עיקר השימוש שנעשה, ברור כי אי אפשר להקיש ממקרים כגון הפעלת חניון לנוסעים טסים או השכרת שטחים למפעלי תעשייה.
59.   אשר על כן, בית המשפט הנכבד מתבקש לקבוע, כי

[1]

[2]