האמור מתוך כתב טענות שלי שהוגש לערכאות – מותר השימוש באחריות המשתמש
1. ויודגש,
מבלי לגרוע באמור לעיל – המבקשת תטען כי בנסיבות דנן כובעו של נתבע 3 ככונס נכסים
בחלק מהזמנים אינו מעניק לו חסינות כלל וכלל מדיון בטענות הנוקבות נגדו גם
במהלך זמנים אלה, הכול כפי שפורט בהרחבה בכתב התביעה וגם בבקשה בפני רשמת
ההוצל"פ. לעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון בפסיקתו בעניין פלוני נגד
פלוני[1]:
"אכן, יש
לבית המשפט אינטרס כי בעל תפקיד, הנחשב כקצין בית המשפט וכידו הארוכה של בית
המשפט, יעשה מלאכתו ללא חשש וללא מורא מבעלי אינטרסים כאלה ואחרים. הגשת תביעה
אישית כנגד בעל תפקיד, עשויה לגרום ל"הרתעת יתר" של בעלי תפקיד
פוטנציאליים, להכבדה על עבודתם ולעיוות שיקול דעתם בהפעלת התפקיד. אולם, גם בהתחשב
באינטרס להגן על בעל תפקיד, אין מקום ליצור מגבלה, שלא בא זכרה בחוק, להגשת
תביעה כנגד בעל תפקיד. יש כונסי נכסים המתמנים על ידי בית משפט ויש כונסי
נכסים המתמנים על ידי ראש ההוצאה לפועל, ואין כל סיבה להבחין בין השניים. כפי
שכונס נכסים שהתמנה על ידי ראש ההוצאה לפועל, אינו חסין מפני תביעה אישית והתובע
לא נדרש לקבל קודם להגשת התביעה אישור ראש ההוצאה לפועל או בית המשפט, כך לגבי
המבקש, שהתמנה ככונס נכסים מטעם בית המשפט."
2. זאת
ועוד, למעלה מהנדרש יצוין, כי בענייננו אף פורטו בפועל כל הטענות הנוקבות כנגד
נתבע 3 בפני רשמת ההוצל"פ (בלשון חריפה), נכתב כי בכוונת המשיבה להגיש תביעה
נוקבת נגד נתבע 3 ועל פי החלטת הרשמת הנכבדה נתבע 3 אף הגיש בנפרד תגובתו לבקשה
כ- "ב"כ זוכים וכונס נכסים". כאמור, לאחר מכן אף הפנתה כבוד הרשמת
את התובעת לבית משפט נכבד זה תוך שקבעה כי ממילא התובעת ציינה כי בכוונתה לתבוע גם
רכיבים אחרים שאינם בסמכותה. לכן, ברי כי בנסיבות דנן מתקיימת התכלית העומדת גם
בבסיס הגישה המבקשת לצמצם תביעות כנגד בעלי תפקיד.
3. אדרבה
- טענותיו של נתבע 3 בבקשה דנן והעיתוי בה הוגשה יחד עם שאר הנתבעים להפקדת ערובה
בסך מצטבר של 300 אש"ח, מעידות אלף מונים על
הגינותו של מי שמתיימר לטעון כי פעל כ- "בעל תפקיד" אובייקטיבי (ובהקשר
זה גם טענתו לגובה הערובה בשל הגשת תצהירים דיוני קדם משפט ואיסוף מאות מסמכים
מעידה כך – מי שבאמת סבור שדין התביעה נגדו להימחק על הסף ולו בשל היעדר אישור
פורמאלי וסמכות היה מצופה שיגיש לאלתר בקשה למחיקה על הסף ולא ימתין בשל שיקולים
טקטיים של חסימת הנתבעת והתיישנות (שיקולים שאין בהם ממש)).
4. על
כן, גם התביעה נגד נתבע 3 מבוססת היטב וזאת בפרט לאור האמור בסעיף 4 לעיל – היעדר
התייחסות עניינית לטענות, כפי שמוצגות בתצהירי הנתבעים.
5. ובאשר למגוריה של המשיבה כעת במוסקבה –
המשיבה תטען, כי בעובדת היותה, בלית ברירה, תושבת מוסקבה
כעת (הגם שאזרחית ישראל שבכוונתה לשוב ולהתגורר קבע בישראל – הכל
כאמור בתביעה ובתצהירים) אין כל נפקות לעניין תקנה 519 לתקסד"א
וזאת לאור הוראת תקנה 28 לתקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי),
תשכ"ט-1968 הקובעת, כי: "(א) תובע או מתערב, שהוא אזרח אחת
המדינות בעלות האמנה ושמקום-מושבו באחת מהן, לא תצווה עליו רשות שיפוטית, מחמת
היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום-מושב או מקום-מגורים, ליתן בטחון או ערובה לפרעון הוצאות
משפט שנתבע עלול להוציאן ושהתובע או המתערב עלולים להתחייב בהן כלפיו במשפט."
בעניין זה מופנה בית המשפט הנכבד למשל להחלטת בית המשפט המחוזי ת"א מיום
15.09.2011 בת"א 27113-03-10 בנדיאקו
בע"מ ואח' נ' פטרוביץ בן פיותר
ואח', בנסיבות דומות (שם גם פורטו סיכום שיקולי הפסיקה בעניין תקנה 519 לתקסד"א). לכן, ברי כי סיבה זו (מקום מגוריה של התובעת
ברוסיה כעת) לכשעצמה אינה יכולה להוות שיקול לחיוב בערובה.